ווימאר וארפורט- לחיות את העולם הישן

ווימאר

בוויאמר ביקרת? שואל אותי ידידי הטוב שגר בברלין."אני חושב שמאוד כדאי לך להכיר את העיר הזאת.ביתם של בכירי הסופרים הגרמניים גתה ושילר.היא שילוב של יופי עתיק ומודרני וכשמתהלכים ברחובותיה,כאילו פוסעים בחזרה למאה התשע עשרה.

העיר ווימאר היא במחוז(מדינת תורינגיה) בגרמניה הכולל כמה ערים כמו (ארפורט שהיא הגדולה בהן),ינה ,אייזנך.

לא צריך היה להוסיף כדי לשכנע אותי לבקר בעיר הזאת.משכנם של יוצרים ופילוסופים,בה התפתחה השיטה החדשנית ופורצת הדרך של המאה 20.הבאוהאוס.בווימאר לימדו באוניברסיטה בפעם הראשונה את טכניקת הבאוהאוס על ידי וולתר קרופיוס אליו הצטרפו אמנים חשובים כמו ואסילי קדנדיסקי ופול קלה.

כשהגעתי בתחילת אוגוסט לעיר נערך בדיוק פסטיבל יידיש עם מופעים שונים ובמקביל חגיגות 100 שנה לממשל הדמוקרטי שהוקם בווימאר. בהמשך החודש חגגו גם 100 שנה לבאוהאוס

ווימאר אינה עיר גדולה במיוחד לכן מאוד נוח לשוטט ולהגיע לכל היעדים האטרקטיביים שלה במרחק דקות הליכה זה מזה. בדמותו של גתה המפוסל נתקלים על כל צעד ושעל באזורים שונים במרכז העיר.הוא סמלה של העיר שמתגאה בו כמו שפראג בקפקא.הסופר,הוגה הדעות מהמאות ה18 וה19 שכתב את פאוסט, וייסוריי ורתר הצעיר,תיאורית הצבעים ועוד מסות רבות וחשובות.יוצר כריזמטי רב השפעה על הספרות והתיאטרון בגרמניה ובעולם. חי שנים בעיר הזאת.היה מיודד עם קרל אוגוסט הדוכס ששלט בווימאר ועם אמו אנה אמליה. כשנתקלים בפסל של איש גבוה וחזק ובתווי פניו הנחושים והדעתניים,מרגישים אפילו דרך הדמות היצוקה מברונזה בעוצמת המנהיגות שלו.

בכיכר התיאטרון היפה אפשר לחזות בפסלים עתירי מימדים של גתה ושילר ידידו הטוב המשורר והמחזאי עומדים זה בצד זה. בכיכר עצמה בימות הקיץ נערכים לפעמים הופעות בחוץ להנאת הקהל

ווימאר מכילה לא רק כמה מוקדי תיירות חשופים וגלויים לכל כי גם פינות נסתרות כגן מקסים ופרחוני ומעורר השראה שבקרתי בו בשעות אחרי הצהריים. היה רק אדם אחד שישב על ספסל,ורשם במחברת.הגן נראה כשל מנזר חבוי מהעולם,יש גם בית קפה. Kirms-Krackow House

היא נודעת בעושרה התרבותי ולכן גם אם המרכז נראה קטן,העיר מפתיעה במספר מוקדים חשובים ומעניינים מאוד לביקור.

כמו מוזיאון הבאוהאוס החדש שנחנך באפריל 2019 .עולם שלם של שפת הבאוהאוס התגלה לפני ולימד אותי הרבה על סגנון העיצוב המהפכני הזה. החל מכלי נוי,פסלים תמונות ועד לעצוב מסוגנן של תלבושות לקטעי מחול (בקטעי ווידאו המוקרנים על הקיר) האוניברסיטה של וימאר מושכת אליה סטודנטים מכל העולם. בה אפשר עיצוב ואמנות בהשראת הבאוהוס.

המוזיאון מואר באור לבן בוהק גם בלילה,והוא משקיף כהתרסה על בניין מאסיבי"the Gauforum" שהוקם על ידי הנאצים, כסוג של ניצחון אחרי שאלו רדפו את הוגי האמנות הליבראלית הזאת וסגרו את בית הספר שלהם בשנות ה30.

בחזרה למאות ה18,19 מידי פעם אפשר לראות כיכרות עם סוסים ברחובות העיר הרומנטית.היום הם מיועדים לאטרקציה תיירותית בלבד .ביקור בביתו של גתה לוקח את מי שנמצא בו לאיטליה וליוון העתיקה. גתה שהיה מאוהב באוצרות התרבות האיטלקיים,ריהט את ביתו באמנות הבארוק,פסלים ענקיים של אלים יוניים נמצאים בחדרים השונים.תכלת,ירוק אדום וזהב אלו הצבעים השולטים.כשמסיימים את הביקור יוצאים לגן נפלא,מלא בפרחים,וכמה מרגיע לשבת באחד הספסלים ולהתמלא בשלווה רק מהאווירה הפסטורלית הזאת

.

ביקרתי גם בביתו של המשורר והמחזאי שילר הנמצא בפינה אחרת בעיר ודווקא משכנו של ידידו הטוב של גתה צנוע ומרוהט יחסית בפשטות ,מנוגד במהותו לפאר המסנוור של ביתו של גתה.קדרות הבית משקפת שלא במקרה את רוחו של שילר שהיה איש חולני וחלש בימי חייו.

ספרייה עתיקה,מרהיבה ביופיה ,היא של אנה אמליה הדוכסית בסטייל הרוקוקו.קל לדמיין את גתה או שילר יושבים שם,שקועים בקריאה,מתמלאים בהשראה ליצירה הבאה. ולמרות שהספרייה נפגעה משרפה קטלנית ב2004 היא שוקמה להפליא.

גנים,פארקים וטבע מקיפים את ווימאר.לקחתי אוטובוס ובמרחק של כמה תחנות ביקרתי בטירת בלוודר.טירה מעוררת התפעלות.הרהיטים העתיקים והתמונות,בטוב טעם מלכותי. היא מוקפת בגנים מגוונים ויפים.כמו למשל גן בוטאני בצמחים אקזוטיים

ובתוך כל הקלאסיקה המכובדת והמרשימה ווימאר הציעה בקיץ מסע נוסטלגי לשפת היידיש,ובאולם הנושא שם צרפתי "Mon Ami" בכיכר גתה התקיים פסטיבל במשך שבוע של מופעים בשפת היידיש.

האולם היה גדוש בגרמנים וצעירים מרחבי אירופה וגם ארצות הברית. בשורה מאחורי כמה בחורים ובחורות שדברו ביניהם יידיש שוטפת. הם ספרו לי שהם באו לווימאר על מנת להשתתף בקורס מתקדם של השפה והם עורכים קברט עד השעות הקטנות של הלילה, שכל אחד מהם יכול לשיר ולנגן והם הזמינו אותי להצטרף

אחרי המופע הקברט הסרקסטי עם זמרי אופרה ששרו ושעשעו את הקהל בהומור מתובל בטקסטים ביידיש,הצטרפתי לחבורה לשמוע אותם מנגנים ושרים בחדר הממוקם בתוך בית ספר. זה היה ערב קסום. ובין עשן הסיגריות והנגנים יכולתי לגלוש במורד הזמן ולרגע יכולתי לראות את יצחק בשביס זינגר אחד היוצרים הגדולים שכתבו ביידיש יושב שם בפינת החדר ומתמוגג שהשפה שבה יצר ממשיכה להתגלגל ולחיות בפי צעירים מרחבי אירופה וארה"ב ב2019

בבתי הקפה הגדולים במרכז העיר,ישבו אנשים בימי אוגוסט החמים ואכלו גלידות מסורתיות איטלקיות (מנות ענקיות) במבחר טעמים ואני דווקא התעניינתי איפה ישנן העוגות הטובות ביותר בעיר.

גרמניה ידועה באפייה של לחם ועוגות והנה פה חכתה לי עוד הפתעה...

האופה מווימאר (ומברלין)

"ראית את הסרט "האופה מברלין"? שאלתי את הגבר שיצא מהמטבח הקטן מאחורי המאפייה

"לא,איך הוא באמת"?

"אהבתי מאוד"

שמו אביב קוריאט,הוא ישראלי והוא פתח מאפייה בווימאר בה גר שש שנים ובינתיים הקים עוד מאפיה בברלין אליה חזר לפני שלש שנים.בשתי המאפיות יש בית קפה והעוגות מושקעות וטעימות מאוד.

נפגשתי עם אביב ודברנו על עוגות,ואיך לא,על מקורות ההשפעה ועל החיים בווימאר ובברלין.

הוא מספר לי שהעיר מאוד מגוונת ומציעה הרבה יותר אפשרויות ממה שיודעים.במשך השנה סטודנטים צעירים רבים לומדים בה ויוצרים חיי לילה ערים ותוססים. השנה עם חגיגות ה100 שנים לבאוהאוס העיר תוצף באירועים לכבוד התאריך המשמעותי הזה. נגענו גם בנקודה כאובה וחשובה,אתר ההנצחה בוכנוואלד מחנה הריכוז שנמצא קרוב לוויאמר. אביב מספר לי שמנהל אתר ההנצחה הוא לקוח קבוע בחנות וכששאל אותו בהתפעלות למה בחר לגור בווימאר? ענה לו,"נסיבות החיים". אביב בעצמו למד אמנות ועיצוב,התחתן עם גרמניה שמתמחה בבאוהאוס ועבדה תקופה ארוכה באוניברסיטה שם.הוא מסביר איך עלה הרעיון לפתוח את המאפייה שהחליפה(חנות פרחים שנסגרה) דווקא לא במרכז ממש למרות כשמכירים,זה חמש דקות הליכה מכיכר התיאטרון."הייתי נחוש וידעתי שדווקא צריך למצוא מקום לא שגרתי"

אביב יליד קיבוץ מעוז חיים כתב ספר(המתורגם לגרמנית,אותו גיליתי בחנות.הוא משך את תשומת ליבי בזכות האיורים היפים ) הספר,להגדרתו נכתב בהשראת התפתחות גסטרונומית האוכל בקיבוץ. (בילדותו סרב לאכול "עוף במים" ושכנע את המטפלות להכין מנה מירקות הגינה שצומחים בערוגות,למשל להוסיף אותם לעוף.

והעוגות.? "רציתי להכין אותן בהשראת שחזור טעמים מהילדות. זאת הייתה חגיגה אמיתית כשהייתי אוכל אצל חברים בקיבוץ אחרי הצהרים,עוגות שהאימהות שלהן אפו. הן הביאו את ניחוחות המקום ממנו הם באו.כל עדה וההתמחות שלה" אני שומעת ממנו תיאור מעניין של עוגת "אורינטאליש אורנ'ג. עוגה ים תיכונית שהיא "הבסט סלר" של החנות.סולת,קוקוס,תפוזים.. כיצד הוא הוריד משמעותית את כמות הסוכר הגדושה ואיך הוא עשה לה מטמורפוזה ויצר לה "דמות חדשה ומעודנת יותר.

אני נהנית מטעמו הפריך של הבריוש שנאפה במקום עם ריבת מישמש והל וקפה ביו. מהישיבה בחוץ,מקרני השמש החמימות ומהשיחה הקולחת עם אביב קוריאט על טעמים,ניחוחות,זיכרונות ילדות ושילוב מרתק של מזרח ומערב

ארפורט

כעשרים וחמש דקות ברכבת מווימאר מגיעים לעיר הגדולה ביותר בטורינגיה: ארפורט

"את בביקור בקולמאר"? צרפת יפה,תבלי" אני מקבלת הודעות בטלפון אחרי שפרסמתי תמונות של ארפורט.

"אני לא בצרפת,אלא בגרמניה".

ארפורט היא שילוב של יופי המזכיר סגנון אלזאסי עמוק,גרמני.נהר "הגרה" עובר במרכז העיר תחת גשרים קטנים ובתים צבעוניים.שילוב של עיר וכפר.אפשר למצוא בה גם פינות מרגוע בלב העיר בהן בקושי שומעים מכונית עוברת. יש הרבה רחובות להולכי רגל בלבד ומצד שני מקומות סואנים יותר. העיר גדושה ביופי מלבב של בנינים עתיקים,מים זורמים לכל אורכה ורוחבה ובחלק מהמקומות בהם הנהר עובר,יש מפלים קטנים(התעקשתי למצוא אותם).זאת עיר מעניינת מאוד וגם בה קרו לי מפגשים מרגשים.

אני מקבלת הדרכה מקיפה ממריה שטורצברכר המתמחה במורשת היהודית השמורה להפליא בעיר ופועלת בכל המרץ למען זאת תהייה בעתיד הקרוב חלק ממורשת אונסקו .בית הכנסת היהודי הוא העתיק ביותר במרכז אירופה שנשמר מ1094,ב1349 כשפרצו פוגרומים נגד היהודים הבית כנסת נלקח מהיהודים והפך להיות מחסן ואחר כך טברנה,בית הכנסת הפך שינויים כה קיצוניים עד שבקושי ניתן היה לזהות את עברו המפואר.רק אחרי 1990 וחפירות ארכיאולוגיות גילו אוצרות של חיים יהודים שלמים שנשמרו שם ואחרי שיפוצים מאסיביים הוא נפתח מחדש כמוזיאון. אפשר לראות את האוצרות המוצגים:תכשיטים מיוחדים,מטבעות וכלי נוי מנחושת וזהב במרתף בית הכנסת. בקומה למעלה יש שחזור מדויק של ספרי תורה ענקיים כפי שהיו בימי הביניים.

בארפורט במקום קצת חבוי מאחורי "גשר הסוחרים" נמצא המקווה

שגילו אותו מחדש רק ב2007. ואפשר לדמיין בזכות הנהר הרחב את המים שזרמו במקווה ואת הרחצה בו.

בעיר יש גם בית קברות יהודי ובית כנסת קטן נוסף מהמאה ה19 בגלל שגם בית הכנסת הזה שימש כמחסן,הוא נשמר ללא פגע במלחמת העולם השנייה.גם הוא שופץ ועכשיו הוא משמש כמוזיאון. ובבית כנסת חדש יחסית שנבנה הרחק ממרכז העיר מתקיימים חיים יהודים פעילים.

להקות רבות מוזמנות לאורך השנה להופיע גם מישראל כמו להקת "ימן בלוז"

מריה מדברת וקוראת עברית.ניכר שהעולם היהודי העתיק שספג טלטלות כואבות והתפרץ מחדש בארפורט הוא מפעל חייה והיא נלחמת על חשיבותו. כל התגליות האלה שקרו בשנים האחרונות הן מאוד חשובות בחיי.

"אני מגיעה לעתים קרובות לישראל.אוהבת מאוד את יפו ושוק הפשפשים. עם טיסת לואו קוסט לפעמים יותר קל לי לבוא לוויקנד לתל אביב מאשר לנסוע לברלין." היא מחייכת בעיניים נוצצות.

מאוד אהבתי את גשר הסוחרים המקסים "Kramer Brucke"

.בעודי הולכת על הגשר מתבוננת בבתים הצבעוניים,הקטנים מימי הביניים,אוכלת גלידה מעולה מגלידרייה מאוד מומלצת(יש רק אחת בגשר),נתקלתי בתיאטרון בובות כשמעליו מתנוסס השם Theater Mundi שמו של אבי המחזאי. מונדי פירושו מלטינית "של העולם". מקריות או לא, אין לדעת.

בארפורט אפשר ללכת לאיבוד בנחת בסמטאות הקטנות,הציוריות כיף לשבת באחד מבתי הקפה הרבים של העיר.בלילה העיר המוארת מקבלת אופי אחר ובניגוד לווימאר שנהייתה שקטה יותר עם רדת החשיכה, ארפורט שוקקת חיים.

בתיאטרון בובות גדול למבוגרים וילדים באזור אחר התקיים גם המשך הפסטיבל היידיש מווימאר. נהניתי לגלות את המקומות המיוחדים של העיר ובמקביל לבתי הכנסת השמורים להפליא והמיוחדים גיליתיאת הקתדראלה הענקית Erfurt Dom הממוקמת על גבעה שממנה אפשר להשקיף על ארפורט.

יש שם שתי כנסיות מאוד מיוחדות והן מאוד מצדיקות ביקור בהן ואת המאמץ לטפס על הגבעה וליהנות מהפנורמה.

"שבת שלום" אני שומעת. לא אלו לא ישראלים. זוהי חבורה של גרמנים היושבת על ידי בבר יין.זה ערב שישי.אני מתעניינת אם הם מדברים עברית.מסתבר שזאת קבוצה של גרמנים לא יהודים כולל שוויצרים והונגרים שלומדים בשקידה עברית עם מורה באינטרנט. למרות שרק חלקם מתגורר בארפורט הם מתקבצים מידי פעם למפגשים בהם הם חולקים את אהבתם לישראל ולשפה העברית.

"את אוהבת נגינת עוגב"? שואלת אותי אנדריאה ההונגרייה.היא גרה תקופה ארוכה בארץ והיא נגנית עוגב בכנסיות וגם מורה.

"יש לי מפתח לכנסייה הקרובה" וכך חבורה של אנשים הולכת ושומעת יצירות קלאסיות של באך וגם של מלחינים צרפתים לבקשת חבריה לנגן נגינות עליזות ב11 בלילה בכנסייה שוממת ומי שמכיר נגינת עוגב יש תחושה שאתה שומע תזמורת שלמה בכלי אחד המנגנת כאילו רק עבורך. חוויה נהדרת. אנדיראה מנגנת נפלא בעוגב.

אנדריאה ספרה לי שהיא נגנה בכנסיית עמנואל ביפו לניצולי שואה. קונצרט של יצירות שהלחינה. "זה היה מאוד מרגש" היא מספרת.

עוד כמה שעות אעזוב את ארפורט היפה,לא לפני שאני מבקרת במוזיאון האמנות המקבץ יצירות מציירי טורינגיה. חלפתי שוב על יד פסלו של מרתין לותר הכומר(שחי בארפורט והוא דמות מפתח חשובה מאוד לתושבי העיר) הוא תרגם את הברית החדשה מלטינית לגרמנית מדוברת ונגישה לכולם. חוזרת לבית קפה בכיכר "Fischmarkt בה נמצא בניין העירייה המקסים. בארפורט כל בניין בצבע אחר ולכן לרגע לא משעמם להתבונן בבתים שנראים מצוירים ואף מגונדרים.אף אחד לא נראה ממהר לשום מקום ולכן קל עוד יותר לשקוע בחלומות תוך כדי הליכה איטית וחולמנית

יש עוד מקום אחד שאני חייבת לבקר זהו Ega Park.במרחק של כמה תחנות אוטובוס.יש בו סוגים שונים של גנים.גן חיות,ומה לא.חגיגה שלמה מצמחים ופרחים מסודרים בטוב טעם. עוד כמה חודשים צפוי להפתח גן הוורדים. אישית התלהבתי במיוחד מהגנים היפנים שהם הגדולים ביותר שראיתי עד כה באירופה..

הגשם השוטף שירד בשעות הבוקר המוקדמות הותיר ספסלים רטובים,וריח רענן של אחרי הגשם.

בין מזרקות המים והפרחים,עדיין מבושמת מהאווירה הפסטורלית התקדמתי לכיוון שער היציאה "תחזרי לבקר"? שמעתי מישהו אומר לי.

כן ללא ספק

העבר זורם בעורקי ההווה כנהר שאינו נגמר....