מהעיר לובק שבצפון גרמניה הגעתי לצפון בוואריה לעיר רוטנבורג על נהר הטאובר. תחילת אוגוסט,בחום מהביל. בעיר רוטנבורג נתקלתי לראשונה כל פעם שעשיתי חיפושים בגוגל על ערים קטנות יוצאות דופן בגרמניה. תמונות של עיר מיוחדת שמורה מימי הביניים,עלו שוב ושוב על המסך וריתקו אותי אליה.
אומרים שהרושם הראשוני הוא האמוציונאלי ביותר. מעבר למילים או לשיקול הגיוני הוא גם אולי זה שקובע ביותר את התחושות הנוצרות.
אולי היו אלה השמיים הכחולים הבוהקים שהבליטו רק יותר את צבעוניותם המרהיבה של הבתים.איך שראיתי את העיר רוטנבורג היא הפעילה מיידית את כל החושים שלי ביחד.גלשתי לתוך איזו אגדה בה הזמן נעצר.
יחד עם רוברט נהר (האחראי על המדייה במשרד התיירות)נכנסנו דרך שער הטירה לתוך גנים מופלאים. אלה שייכים לאחד מהנכסים בהם רוטנבורג מתגאה בהם כל כך ובצדק.את הגנים,כמו את רוטנבורג כולה מקיפה חומת אבנים הגורמת לעיר להיראות כטירת מבצר.
השקפנו מלמעלה על הכרמים הירוקים המטופחים, רוברט מסביר לי שבין הכרמים האלה ישנם הרבה מטעי ענבים מהם מייצרים יין.תעשיית היין המקומית לא הייתה מאז ומתמיד אלא התפתחה ברבות השנים רק מתקופת הרנסנס מהמאה השש עשרה,השבע עשרה. בימי הביניים לא היו כמעט עצים או צמחייה כי אלה היו יכולים לשמש מחבוא לאויבים.
לרוטנבורג יש היסטוריה מיוחדת במינה.הבתים הצבעוניים המקסימים נוצרים בתוכם שכבות של סיפורים השזורים זה בזה.
בתקופה הזאת,באוגוסט שיאו של הקיץ, העיר גדושה בתיירים בעיקר מיפן ומאמריקה שמאוד אוהבים לטייל בעיר השמורה ללא דופי מימי הביניים. אבל קיץ 2020 כמו שכולנו יודעים הוא אינו קיץ שגרתי.
במידה מסויימת זה היה מהנה לטייל בעיר די ריקה מתיירים. יכולתי להתרכז בשקט בבתים הצבעוניים הבוהקים,נראים כתכשיטים המסודרים בראווה,נוצצים בשמש זה בצד זה, להנאת המתבונן בהם.
ישנן ערים שצריך להיכנס לתוך המוזאונים שבהם כדי ללמוד על העיר. רוטנבורג היא למעשה מוזיאון פתוח,כשהולכים בסמטאות המרוצפות באבנים מבינים מיד מדוע לעיר יצא שם נרדף של אגדה.הצבעוניות כה מגוונת,מרהיבה,יחד עם השמש הלוהטת בשמיים,נכנסתי לתוך מצב תודעה של הילוך איטי. אהבתי ללכת בשבילים או בסמטאות הצרות שהסתיימו לרב בכיכר עתיקה או במזרקה מוזהבת.
בכל אגדה יש צד אפל חזק ונוכח. רוטנבורג אינה מתחמקת וחובקת את הגוונים האפלים הקיימים בה.
בימי הביניים במאה הארבע-עשרה רוטנבורג הייתה מרכז מסחרי חשוב ופעיל.מעבר לסוחרים שעברו בה מאיטליה,צרפת ודרך הים הצפוני. הסוחרים היו מוכרים את המוצרים בעיקר בכיכר השוק. עד היום כיכר השוק היא עמוד התווך ברוטנבורג. בלילות החמים ,המקומיים ומעט התיירים ישבו על המדרגות בצד בנין העירייה,שותים בירה, נהנים ממזג האוויר הקייצי.
כל מי שמבקר ברוטנבורג מקבל הזמנה לעיר שנושמת וחיה במאה העשרים ואחת את ימי הביניים באופן כה אותנטי.
וכדי לחוות את האווירה המסתורית של התקופה הזאת. מומלץ מאוד לבקר במוזיאון בלב העיר "Medieval crime Museum" .חרבות וצורות ענישה ועינויים שהיו מקובלים בימי הביניים. שיטוט במוזיאון הזכיר לי את ספרו של אומברטו אקו "שם הוורד"
הנשמה היהודית של רוטנבורג- הקשר בין רוטנבורג לירושלים.
ימי הבינים מעוררים בנו אסוציאציה לקונפליקטים בין דתות. שפיכות דמים בגלל אמונות סותרות. כנסיות ענקיות. דוקטורינות שונות,בתי כנסת דיסקרטים וחדרי תלמוד.
אחת הכנסיות המרהיבות ביותר ברוטנבורג היא כנסיית ז'קוב- יעקוב. היא אדירת מימדים ובתוכה ציורים ופסלים מרשימים ביותר. בזכות הכנסייה הזאת רוטנבורג אף זכתה לכינוי "ירושלים של פרנקוניה" (האזור פרנקוניה בו היא נמצאת). אבל אני דוקא מצאתי את עצמי בירושלים במקום אחר ברוטנבורג.
הפסל האקזוטי שמשך את תשומת ליבי הוא מתנה שניתנה לכנסייה בימי הביניים מטנזניה שבאפריקה. פסל מקורי.
למדתי הרבה מהמדריך שלווה אותי המתמחה בהיסטוריית היהודים ברוטנבורג. לותר שמידט. אפשר היה להתקיל אותו בכל שאלה,הוא תמיד ענה לעניין ובעומק. בנוסף הוא יצר חוברת המסבירה באופן בהיר את היסטוריית היהודים ברוטנבורג. "הזמנה לטייל,ברוטנבורג היהודית" הקיימת במגוון שפות וגם בעברית!
הלכנו למוזיאון הנמצא בתוך מה שהיה פעם מנזר. יש בו מצד אחד תערוכה קבועה ומתחלפת בנושא רוטנבורג הציורית. עם מיטב הציירים הקלאסים שציירו את רוטנבורג הפורחת
חלקו השני של המוזיאון הוא מוקדש לחיים היהודיים של רוטנבורג. אוסף פריטים וחפצים שנשמרו עוד מימי הביניים.
הליכה במוזיאון -המנזר לקחה אותי לשיטוט בסימטאותיה הצרות של ירושלים בעיקר בזכות האבנים העתיקות ששמרו על קרירות מהחום שבחוץ.
שוטטנו אחר כך בסמטה היהודית שם התגוררה הקהילה היהודית מימי הביניים. הרחוב נראה כמו סט לסרט על ירושלים לפני מאות שנים. כאילו הזמן לא נגע וחולל בו שינויים. מחשבה חלפה בי שמשהו חייב להתעורר לחיים מהזכרונות האלה.
השמש נראתה ככדור כתום בוער בשמים כחולים בוהקים. "חכי לי בבקשה בכניסה לבית הקברות היהודי. החנתי את המכונית די רחוק מכאן ואבוא לאסוף אותך מפה" אמר לי לותר.
אהבה ישנה לא מתה אף פעם
בעוד אני ממתינה,ראיתי למרחוק זוג מתקרב לכיווני. הם נעצרו קרוב אלי והגבר התחיל לצלם את בית הקברות. התחלנו לדבר. "אני לומד על השורשים של הקהילה היהודית ברוטנבורג. אני חצי יהודי מקנדה" אמר בקול חנוק מהתרגשות." זאת היא אשתי. היא גרמנייה שמדברת רק קצת אנגלית. היא הייתה האהבה הראשונה שלי והיא נחקקה לי בלב. הכרנו לפני שנים רבות כשהייתי חייל מקנדה,הוצבתי בעיר באדן באדן. הייתי בחור בן תשע עשרה והיא הייתה בת שש עשרה. התאהבנו. זאת הייתה אהבה אסורה.היא הייתה רק נערה. כשנודע להוריה על הקשר,הם הפרידו בינינו ואסרו עליה לראות אותי. נתתי לה טבעת מכסף ובקשתי ממנה לעולם לא להוריד אותה,שלא תשכח אותי. כשחזרתי לקנדה לא שמרנו על קשר. דרכנו נפרדו. בימים האלה לא היה פייס בוק כמובן או אימייל,אפילו לא היתה לי את הכתובת שלה. אבל לא יכולתי לשכוח אותה ואפילו אמרתי לאישה שאתה התחתנתי בקנדה,שיש מישהי אחרת בליבי,שאני עדיין מאוהב בה.
לפני שנתיים מצאתי אותה בפייס בוק.לא חשבתי פעמיים ובאתי אליה לגרמניה,והיום אנחנו נשואים. אנחנו גרים בכפר קטן ליד העיר פרייבורג".אשתו מראה לי את טבעת הכסף על אצבעה שקבלה ממנו כנערה וחייכה ברכות.
אחרי שהם הלכו,המשכתי בסיור, לא הרחק משם נמצא kappelnplatz שם נבנה בית הכנסת הראשון בימי הביניים. אחר כך נבנתה שם קפלה נוצרית אבל שניהם נהרסו ועכשיו המקום משמש כאנדרטה, המסמלת את הרובע היהודי.
לא הרחק משם יש כיכר קטנה וגן "גן מאיר" על שם הרב מאיר בן ברוך שהיה דמות מפורסמת ברוטנבורג בימי הבינים. הוא היה מורה לתלמוד וריכז סביבו תלמידים רבים שהעריצו אותו, הרב חי ברוטנבורג כארבעים שנה ואחר כך הגר לישראל כנראה אם כי אין זה מוכח. הכיכר היא אתר הנצחה לקהילת יהודי רוטנבורג במאה העשרים שהובלו למחנות במלחמת העולם השנייה.
כשהתבוננתי בגן הפורח והיפה. חלפה בי מחשבה שהזרעים שנטמנו באדמה הפכו בסופו של דבר לפרחים. לא משנה כמה זמן זה יקח. הטבע מרפא בסופו של דבר אדמה שסועה.
למטה,בעמק ובכרמים
טיילנו בעמק המוריק ,כדי לקבל את התחושה של רוטנבורג מעל הנהר,מכוסה בשפע ירוק,כדאי לעשות טיול למטה לעמק. יתגלו לך כל מיני הפתעות נעימות בדרך.
מאוד נהנתי לשבת בפאב-גן הבירה המסורתי על יד הנהר. זהו מקום מפגש אידאלי לתושבים בקיץ. הרבה משפחות ישבו שם ושוחחו. אפשר היה להזמין שם אפילו סנדוויץ עם חומוס גזר. המשכנו בטיול ובמקום אחר על יד הנהר פגשנו את אדון Albert Tuharuf מאחורי דוכן שם הוא מכר את היינות שהוא מייצר. סוג הענבים הגדלים ברוטנבורג בעיקר מיועדים ליין לבן.ביקשתי אם אפשר לנסות גם יין אדום ואדון טארוף מזג לי יין לטעימה. Tauberschwartzהיין היה פירותי וטעים והזכיר לי בטעמו את "קברנט סביניון" אחד מהיינות האהובים עלי. בערב אכלנו במסעדה שלו בעיר Weingut Glucke,שם שתינו עוד יינות נוספים אותם הוא מייצר שלוו את הארוחה הטעימה שלנו.
תזכורת לצרפת לא הייתה רק בגלל היין אלא גם במהלך הארוחה רוברט סיפר לי שהנשיא פרנסואה מיטראן היה שבוי פוליטי בזמן מלחמת עולם השנייה בגרמניה.הוא הצליח לברוח והתחבא תקופה ברוטנבורג.
ואם כבר מדברים על גסטרונומיה ברוטנבורג אז מומלצות גם המסעדות Am Platzl מסעדת גורמה עם מנות מפתיעות ויצירתיות. ומסעדה Weinstube -Altfrankische שיש בה סלטים מיוחדים ויינות מאוד טובים. בית קפה מאוד נעים ומסוגנן Cafe Einzigartig ברחוב היפה Gallengasse
יין וכרמים משתלבים מצויין עם הקיץ וכשהטמפרטורות גבוהות, שתיית יין מעוררת את הנפש להרפתקאות. נהניתי לגלות את ביתו של ראש עיר מפורסם Heinrich Toppler שמשמש כעת כמוזיאון Toppler- Castle.בתוך הטבע הירוק והשופע,כשהכל פורח היה כיף לטייל שם ולבקר בבית שמרוהט בצורה אמנותית ומקורית.
"את יודעת בכל שנה בתאריכים האלה במשך שלושה ימים מתקיים פסטיבל רוק מאוד ידוע ברוטנבורג המושך אליו קהל רב מכל רחבי גרמניה ומאירופה. הופעות רוק כבד,פוסט פאנק של הרבה להקות מופיעות פה על במה פתוחה בעמק. אבל השנה בגלל הההגבלות הבריאותיות הוא לא מתקיים. אני בטוח שנוכל לחגוג את האירוע ב2021" אמר לותר ובעיניו ניצנץ זיק של תקווה.
לרגע השמים הכחולים התמלאו בעננים והשמש התחבאה מאחוריהם
.
הערפל שנוצר התפוגג לאחר מכן כשהגעתי לרחוב פרונליין.Pronline Strasse זהו הרחוב הידוע ביותר ברוטנבורג.הוא מצולם מכל זווית אפשרית והוא תעודת הזהות של העיר. כבר שמבחינים בו באופק רואים עד כמה הוא מיוחד. הצבעים הבוהקים של הבתים מוארים כמו בצבע זהב במיוחד לקראת השקיעה.
ביום האחרון ניצלתי את הטיול בעיר ברחובות שעוד לא ביקרתי בהם והתרשמתי שוב מהצבעוניות החגיגית של העיר הזאת שנצבעה במכחולים של צייר. עשיתי הליכה בצל על החומה המקיפה את העיר שהייתה מאוד נוחה בחום.(זהו טיול שהוא חלק "מהחוויה של רוטנבורג"כשהולכים על החומות אפשר לראות את העיר מפרספקטיבה שונה, הבתים והגינות הקטנות מזווית אחרת.
ישבתי בגן הפורח והיפהיפה של מלון בורג Burg Hotel,בו שהיתי.המלון אלגנטי ונוח והוא מרוהט בטוב טעם עם תשומת לב לפרטים הקטנים: בסגנון רומנטי,נוסטלגי. מבחוץ כמו מבפנים,הוא משתלב להפליא בתפאורת העיר העתיקה מימי הביניים.
תחילת ערב.התבוננתי בכרמים הירוקים ממרפסת הגן שזרועים בהם סודות. האזנתי ללחישת הרוח החמה והתעטפתי בריחם המשכר של הפרחים...
קרדיט לתמונות- ניבה יוסף
Comments